בָּאתִי אֵלֶיךָ
בָּאתִי אֵלֶיךָ,
לֹא יָדַעְתִּי דָּבָר.
עַד שֶׁבָּאתִי — כָּתַבְתִּי חֲרוּזִים,
בְּלִי הָעִקָּר.
אֲבָל עַתָּה — לָמַדְתִּי וְלָמַדְתִּי וְלָמַדְתִּי מִמְּךָ
וְהָלַכְתִּי, הָלַכְתִּי, הָלַכְתִּי
עַד שֶׁהִגַּעְתִּי אֵלַי, הֶאֱמַנְתִּי בְּךָ.
וְעַתָּה — אֲנִי עֵירֹם וְעֶרְיָה
בִּפְנֵי בּוֹרֵא עוֹלָם,
עֵירֻמָּה לְגַמְרֵי בְּפָנֶיךָ,
עֵירֻמָּה בִּפְנֵי קוֹרְאַי.
אֲנִי רַק אֲנִי,
כָּל פְּחָדַי לָבְשׁוּ שִׁירָה,
וַאֲנִי כְּבָר אֵינֶנִּי חוֹרֶזֶת,
אֵינֶנִּי פּוֹחֶדֶת
לִכְתֹּב אֶת
הָאֱמֶת
הָעֵירֻמָּה.