"אני רוצה להרגיש את הטעם של הציצי שלך עמוק בתוך הפה שלי
כתב המחזאי
והשחקן לא ידע אם פניו לומר זאת לאימו
לזוגתו
לגננת שלו
או לשחקנית שעמדה מולו בשר ודם על הבמה..."
בקובץ שיריו ״מתיילד״ מעמיק ומשכלל אביב זמר, את ה"צניחה ללא מצנח" שהעסיקה אותו גם בעבר. צניחה לעבר זיכרונות ילדות, טשטוש גבולות, מפגן מסכות גדול שיש בו גם יסוד של קרנבל, וגם חיפוש אובססיבי כמעט אחרי מגע וקשר. "אני מדבר אל עצמי בשפה שקפאה", הוא כותב באחד השירים, אבל נדמה שהוא מנסה לא פעם לעשות בדיוק את ההיפך - להטיל עוד ועוד מילים לחלל העולם, ולנסות לברוא דווקא משם מציאות חדשה.
אביב זמר, יליד 1974, הוא שחקן תיאטרון ומשורר שחי ופועל בתל-אביב.
"מתיילד" הוא ספרו השלישי.