טור עורך - פסח 2020

בספטמבר האחרון (זה נראה כבר כמו לפני המון שנים...) נסעתי עם אחי ואחותי לטיול שורשים בברלין, המקום שבו נולדה וחיה בשנותיה הראשונות אמי יעל (שרלוטה) זיכרונה לברכה.

בין השאר הגענו לספריה הריקה – האנדרטה שהקים הפסל הישראלי מיכה אולמן בלב כיכר בבל בברלין, ליד שדרות אונטר דן לינדן, כזכר לשריפת הספרים שהתרחשה במקום ב 10 במאי 1933. תחילת זמן השלטון הנאצי.

ודווקא שם, במקום הזה, מול מדפי הספרים הריקים והלבנים, הרגשתי תחושת שייכות גדולה. הוכחה לאמת הזאת (גם אם היא מעט שחקה) שה"סיפור" לא מתחיל ולא נגמר איתנו.

ולכן אני בוחר עכשיו להמשיך להאמין, שגם עכשיו, כאשר אנחנו נמצאים בתוך הלפיתה האכזרית משהו של הטבע, שקם עלינו קצת כמו אריה שואג ופרוע, ועדיין לא ברור איך נחלץ מכל העניין – גם כלכלית ובעיקר כמובן במישור הבריאותי, בכל זאת "החוקים המארגנים" יהיו פחות או יותר דומים לאלה שאנחנו כבר יודעים ומכירים. חג שמח חברים יקרים,

אודי בן סעדיה.