כתבתי כבר לא פעם, שאחת מהמלאכות האהובות עלי כעורך, היא כתיבת הטקסט שעל גב הספר. המלאכה הזאת אהובה עלי במיוחד, כאשר מהצד השני, הצד של הכותב או הכותבת, נמצא מישהו שנון ומבין ענין, שהדיאלוג איתו מפרה את שנינו, ומחדד ומעשיר את התוצאה הסופית. כך היה במקרה של א.ה שהוציא אצלנו לאחרונה ספר, בו הוא חושף באומץ רב פרקים נסתרים בחייו, וצדדים שלא היו ידועים עד כה לבני משפחתו. הוא ביקש, בצדק רב כמובן, שננסה לטשטש עד כמה שאפשר את העובדה שחלק גדול מהכתוב מעוגן ב"חומרי מציאות". הגרסה הראשונה שהצעתי הייתה: "בתעוזה גדולה נמתח כאן קו ועוד קו בין המומצא לממשי, והקורא נדרש לגשש את דרכו, בין מציאות לדמיון" א.ה הרגיש פחות מחובר למילה "מומצא" והציע במקומה את המילה "בדוי". אני דווקא אהבתי את ה"מומצא", וחשתי שיש כאן מעין "חיכוך" מעניין בין המ' של "מומצא" למ' של "ממשי". דווקא את התיקון השני שלו אהבתי מאוד. הוא הציע את המילה "נשזר" במקום המילה "נמתח" במשפט הראשון. "בתעוזה גדולה נשזר כאן קו ועוד קו..." חשבתי שהנשזר מחזק מאוד את ה"תעוזה" בהיותם בעלי מצלול דומה ובעיקר חשבתי על כך שהעולם היה יכול להיות מקום הרבה יותר טוב ויפה, אם במקום כל האיבה והמלחמות, היינו דנים מבוקר עד ערב על מקומן המדויק של המילים בתוך הטקסט.
כשמם ומם מתנגשים, איש עוד לא נהרג...