בדומה לגלים שמותירה הסירה מאחוריה, כך הזיכרונות. ככל שהזמן חולף, רבים מהם נעלמים מאחור. המומחים טוענים שקיים בנו מנגנון הדחקה, היודע לטמון את החוויות הרעות בירכתי איזה גנזך מאובק עמוק בתוך מוחנו. לעתים, מבלי משים, נגררים איתם גם זיכרונות קטנים וטובים, והם מגובבים בערמות ללא סדר באותו סבך עצבים שבגולגולותינו. לעתים נדירות יותר קיים סיכוי, שאיזה מפתח מתאים בצורת חלום, צליל, ניחוח, מילה, שבר משפט או תמונה, ימשה את הזיכרון מתוך השכחה."
כך, במילים מדודות ומאופקות, שולה אלכס גל מראות והיזכרויות מן העבר, ומניח אותם בעדינות על שולחן הכתיבה. הכתיבה אצלו היא מעין מסע. שיטוט זהיר בין תמונות ואירועים שנותרו מונחים באיזה פינה נסתרת בשולי המחשבות הרגילות והיומיומיות. לצד מלאכת ההזכרות, יש גם יצר משחק ותאוות גילוי ילדית כמעט. כמו שמגלים חפץ או גרוטאה ישנה, מנסים לעמוד על סוד המנגנון שפעם הפעיל אותה, ואולי באמצעות הדמיון מנסים להפיח בה מחדש רוח חיים. מעל הכול קיים אולי איזה רצון כמוס להישאב מחדש לעבר עולם הרפתקני, מלא אירועים תככים ומזימות, כמו בספר או בסרט טוב שמשאיר אותנו מרותקים לכסא עוד זמן רב אחרי שנדלקים האורות באולם, ועולות כותרות הסיום.
אלכס גל נולד ביוני 1942 בצפון קווקז, להורים שברחו בתחילת המלחמה מפולין. במהלך מסע נדודיהם חצו הוריו את הים הכספי, ושהו במשך תקופה ארוכה בקירגיסטן, השוכנת בחלק המרכזי של יבשת אסיה, והייתה בעברה חלק מברית המועצות
בנובמבר 1948, בעיצומה של מלחמת השחרור, הגיעה המשפחה לארץ, והשתכנה תחילה בדירת רכוש נטוש בגבעת עליה יפו, עד שעברה לגור ברחוב דיזנגוף בתל אביב.
אלכס הוא גמלאי של התעשייה האווירית.