״לא לְהִתְאַבֵל
מְשוֹרֵר לא מֵת
מְשוֹרֵר נִידוֹן לְחַיים
אֵין לוֹ תַחְלִיף
מִי יִהְיֵה לָנוּ לְפֶה
כְשֶלא נֵדַע שֵם לְתִקְוָוה?
מִי יַרְדִים בְשִירָתוֹ תִינוֹק בוֹכֶה?
מִי יִנַחֵם אֶת הַחַיָל
אָכוּל גַעְגוּעִים?
מִי יַנְשִים אָב
רָכוּן מֵעַל קֶבֶר בְנוֹ?
יַגְבִיָה כַר לְמְרֵאשוֹת זָקֵן
יַגֵן עַל פֶרַח מְלַבְלֵב
בְעוֹלָם הַזֶה
רָוּוי שִנְאָה?"
תינוק בוכה ופרח מלבלב, חדר אפל ומקרר שמקרקר - אור ואפלה עצב ושעשוע, והבנה שאולי רק כמה מילים שבירות, יכולות לפעמים להגן עלינו בעולם הזה, מונחות בקרקעיתו של ספר זה.