להעיר את הזיכרון

לא פעם פונים אלינו לא מעט אנשים ואומרים שיש להם המון מה לספר ולכתוב על כל מה שאירע להם במהלך החיים, ומה שקרה יכול לטענתם לפרנס ספרים שלמים. אבל כאשר אתה מתחיל לדובב אותם, נסתם פתאום המעיין המפכה במוחם או שיוצאים ממנו רק קילוחים דקיקים. הבזקים קטועים – נולדתי. גדלתי. התחנכתי. התחתנתי. נולדו לי ילדים...

 שברי זיכרונות שלא ניתן לקושש מהם ערימה שתבער ותפיץ את חומה במשך ספר שלם.

 ונשאלת השאלה איך מעירים את הזיכרון. איך גורמים לו לקום בחופזה ולהגיד מעט מבולבל: לא ישנתי המפקד! (אם להשתמש במטפורה צבאית מעט שגורה...)

​​
 

והתשובה היא: פשוט לכתוב בהתחלה כל מה שעולה בראש. לפתוח את הסכר ולקוות שהקילוח הדקיק יהפוך לנהר שוצף וסוער.

באחת מסדנאות הכתיבה שאני מנחה, הייתה משתתפת אחת שילדותה עברה עליה בעיר קיט על חוף הים האדריאטי. בהתחלה, כאשר היא קראה את מה שהיא כתבה באוזני שאר המשתתפים בסדנה, הייתה ילדותה רק שדה קוצים חרוך, שבתוכו לבלב רק זיכרון אחד או שניים, אבל כשהיא סיימה לקרוא, היא המשיכה לתאר בעל פה את מה שעבר עליה כשהייתה קטנה  באותה עיר אליה עברה עם משפחתה כפליטה.

תוך כדי דיבור צפו עוד ועוד זיכרונות, למשל שכשהייתה בת ארבע, רצו לחתן אותה עם ילד בן גילה, וכל החבורה העליזה התכנסה ליד המזח ושרה לשניהם שירים בסרבו קרואטית, והניחו על ראשה בתור כתר זר פרחים.


 

הזיכרון הזה הסתתר בתוך זיכרון אחר והוא צץ פתאום מקרקעית המחשבות בצורה בלתי צפויה, עד כדי כך שגם

 

במרחק עשרות שנים הוא העלה פתאום סומק קל על לחייה.

את הילד ההוא היא כבר לא ראתה והיא גם לא ידעה מה עלה בגורלו – אם הוא מת במלחמה או שבכל זאת ניצל והגיע לארץ, אבל הזיכרון ההוא קם לתחייה במחשבותיה, והוא שב ונאחז שם ומילא אותה געגוע אבל גם מעט שמחה.

אם כן כתבו וספרו ודברו בלי לתת דין וחשבון, ובלי לעשות בהתחלה לפחות מעין "סלקציה" מה יותר או פחות חשוב.

בהמשך אנחנו כמובן נעמוד לרשותכם, לעזור לכם לרקום מתוך פיסות הזיכרון הזעירות ספר שלם.

(תמונה: אגון שילה)

אודי בן-סעדיה

עורך ראשי

Please reload

ענת -  מייל:  anat@medan-pub.com

אודי - טלפון: 052-3360483 מייל: udi@medan-pub.com

© 2018 אתר תדמית - Wix Master מקבוצת Fly Guy